Ugrás a tartalomra

בית ההכנסת בסובוטיצה

דז'ה יאקאב מרסל קומור

( DEZE JAKAB) ( MARCEL KOMOR)

מאוסף  הארכיון של המכון הבין עירוני להגנת  מוסדות תרבות של סובוטיצה

בשנת 1899 הודיעה הקהילה היהודית בעיר סגד שבהונגריה על  פתיחת מכרז להכנת פרויקט בניית בית הכנסת החדש. בזמנו הקהילה יהודית בסובטיצה הייתה מרובת חברים  ומקומה הינה משמעותית מבחינה  מקומה חברתית.  באותה תקופה הקהילה היהודית של סובטיצה  רשומה כבעלת  חלקה בפינה של  כיכר יוקאי ורחוב סצ'נ'י . החלקה התקבלה כתרומה  בתאריך 19 לאפריל 1892 מחבר הקהילה, אדולף גייגר1..  להנהלת הקהילה היהודית כבר היית תוכנית לבניית בית הכנסת ומסיבה הזו  הקהילה ליוותה בעיון רב את מכרז בנית בית הכנסת בעיר סגד.

ליפוט באומהורן ( קישבר 1860-קישבר 1932) בזמנו כבר היה נחשב כבונה מנוסה בבניית בתי הכנסת  קבל את הפרס הראשון עם פרויקט בעל ביטוי  "סגנון החופשי,מסורתי. ''

מרסל קומור (1868 בודפשט – 1944 שופרונקסטור) ודז'ה יאקאב ( 1864 ביחרב- 1932 בודפשט) שני אדריכלים  מבודפשט, הגישו מכרז לבניית בית הכנסת עם '' קווים חדשים''. בלי שום קשר שהאדריכל ומייסד של ''הסגנון הלאומי ההונגרי החדש ''  אדן לכנר, כחבר של  ועד המכרז נתן את

תמיכתו לפרויקט של קומור ויאקב, תוכנית הבניה לא השביע את טעמם השמרני של יתר חברי הועד.

למרות זאת, חברי  הועד של המכרז  המליצו על רכישת תוכניות הבניה של יאקאב וקומור וגם כן תוכניות של עוד מספר אדריכלים2.

הקהילה היהודית בסובוטיצה, שכבר  עברה  מכרז לא מוצלח של בניית  בית הכנסת, לאחר הצגה של התוכניות ופתרונות האדריכלים, ללא היסוס רכשה  את תוכניות הבנייה.

החברה של הקבלנים פרנץ נאג' ולוקאץ' קלאדק  זכתה במכרז של השקעות בשווי של 197,818 קורונה ו43 פילר, איך  בגין ההשקעה עדיין היה חסר סכום של  60,000 קורונה (40%) .3

מרבית חברי  הקהילה סיפקה את ההון הראשוני הדרוש באמצעות  זכות הרכישה המקדמית  של  מושבי ישיבה בבית הכנסת העתידי.

'' תנאי הרכישה המצורפים הינם נוחים ואפילו עבור חברי הקהילה  הצנועים ביותר, ניתן  לרכוש מושב, כך שמחיר הרכישה ישולם בתשלומים  בשווי של  20 אחוז  ממחיר המושב במהלך החמש השנים הבאות ".4

בנוסף הכסף הכרחי להשלמת הבנייה חברי הקהילה הצליחו לגייס באמצעות אגרות חוב בריבית של 5% , על פי  הרעיון של איזידור מילקו, נשיא הקהילה היהודית.

לאחר שהאדריכלים ביצעו שינויים, פחות או יותר משמעותיים, התאימו את הפרויקט לתנאים המקומיים, בשנת 1900 החלה בניית בית הכנסת החדש בסובוטיצה. בינתיים, האדריכלים הצליחו לשכנע את מנהיגי הקהילה לבנות את  בית הכנסת החדש בסגנון  "לכנר" אוריינטלי-הונגרי.המבנה  נבנה תחת  פיקוחם של מרסל קומור דז'ה יאקאב , והסתיים תוך שלוש שנים. הבנייה עצמה הושלמה עד הסתיו בשנת 1902, אך בגין העבודות הנוספות, הבנייה הוארכה בעוד שנה.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

1.בשנת 1900 הקהילה היהודית ספרה 3024 חברים, דהינו  3.68% מהאוכלוסייה בעיר.

2.  ד"ר גזדה, אניקו: "מחוז באצ' קישקון". בתוך: גזדה, אניקו-קוביני, אנדראס-פאמר, נורה- פוצ'י, קלרה-וורוס, קרולי: "בתי כנסת של הונגריה". מוציא לאור: Műszaki Könyvkiadó בודפשט, בודפשט, 1989, עמ' 129.

3..קליין רודולף בית הכנסת של סובוטיצה'' ( הקהילה היהודית, הבנייה, חשיבות התרבות וההיסטוריה של העיר) המוציא לאור PRO RELIQUIIS SCRIBARUM EGYESULET, סובוטיצה 2015

4. '' עוד מאת תהיה לסובוטיצה בית כנסת חדש''' המוציא לאור Szabadkai Közlöy , יוני 24, 1900, עמ' 3     

 

טקס הפתיחה נערכה ב -17 בספטמבר 1903 , והתקשורת דיווחה על כך כדלקמן:

"ב – 17 בספטמבר  סובטיצה קבלה בית המקדש החדש יפהפה השייך  לקהילה היהודית  של סובוטיצה. ממראה יוקרתי וחגיגי של בית  המקדש התרשמתי הרבה יותר מתחושת אחווה שהלביש  את הטקס בצבע זהב, והיום הזה הוא לא רק יום של קידוש הכנסייה  או החגיגיות של קהילה דתית אחת בלבד, אלא הוא הקרין חגיגה של סובוטיצה כולה . החל מנציג המדינה - יושב ראש המחוז עד לאזרחים הפשוטים ביותר, למשך כמה שעות החיים בסובוטיצה התרכזו סביב בית הכנסת החדש. מסביב למזבח מנהיגי החיים האזרחיים והדתיים של סובוטיצה תפסו את מקומם: הממשל, פקידי הממשלה, נציגי צבא וכמרים ממחוז כולו. מחוץ לבית המקדש התאסף הקהל בקפידה, מבלי ליצור התקהלות ,אחר הצהריים התאספו  אמונים, למרות שהשמיים היו מעוננים, מזג אביר היה חגיגי, התחושות מתוארות  בדו"ח הבא:'' לאחר התפילה הערבית מור קוטנה, הרב הראשי, בנאומו הקצר והנוגע ללב נפרד מהמקדש הישן,  לאחר מכן הוציאו את גלילי ספרי תורה מארון לאכסון מגילות התורה, והן הכמרים מסובוטיצה  והכמרים האורחים, כמו כן גם חברי הקהילה הוותיקים ,החלו להעביר את גלילות ספרי תורה הנושאים אותם בזרועותיהם, מתחת לשני אוהלים צעדו לכיוון  בית המקדש החדש . סביב האוהל שוטרי העיר במדי הטקס עם חרבות שלופות ליוו את תזמורת המכבי אש בזמן שהתזמורת נגנה תפילות יהודיות ישנות, ואחוריו צעד הציבור הרחב. היה בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים , כאשר המצעד הגיעה לכיכר של בית המקדש החדש, שם המתין  קהל של כמה אלפי אזרחים. בפני השער הנעול של בית המקדש החדש ,עמדו ראשי העיר ומנהיגי הקהילה היהודית, וכשהגיעו ספרי התורה מול המדרגות, האדריכל דז'ה ג'קאב, שתכנן את המבנה יחד עם אדריכל מבודפשט  מרסל קומור נאם לנשיא של הקהילה היהודית  ומכרית קטיפה הושיט לו את המפתח המוזהב של  בית המקדש. הנשיא דר. גזה בלאו,  קיבל את מפתח לידו ובנאומו מרגש ביקש מראש העיר, ד"ר. קארולי בירו לקבל ממנו את המפתח  ומסר את בית הכנסת למטרתו המקודשת. ד"ר. קארולי'  'בירו ענה בנאום ארוך יותר, כמשרת מטרות טובות ומוסריות, הוא פתח את שערי בית המקדש. ''

מחיאות כפיים ענקיות פרצו ברחוב כולו, והתהלוכה יצאה לדרך נלווה בקהל המושכל  לכיוון בית  המקדש שבו כבר לא נותרו מקומות.. בזמן שהתהלוכה נכנסה מקהלת הכנסייה שרה מזמורים. לאחר שירת המזמורים, לקחו את ספרי תורה והניחו אותם בפתח ארון הקודש בזמן שהמקהלה שרה תפילה שמתחילה במילים "כמה יפים לי האוהלים שלך ”. ואז הניחו את ספרי תורה בארון. ליפשיץ, החזן הראשי הנגן את תפילת השבת הרגילה בקול חד והמגילות תורה שנותר בזרועותיו  בזרועותיהם של הרבנים הראשיים קוטנה וסינגר  הם הסתובבו איתם סביב ארון הקודש  ובסוף הניחו אותם בתוכו. לאחר מכן מור קוטנה בעל שיער שיבה  אמר ברכה. תחילה בירך את בית המקדש, ואז את הקהל. לאחר זה הצית להבה נצחית. באותו רגע נדלקו  אורות החשמליים, והאירו את חלל התפילה המדהים.  בסצנה חסידית אדוקה פרצה תפילה יהודית יפהפייה בליווי ניגון עוגב, בביצוע אשתו של  דר. מאצ'אש קליין,  מבית  סג'י, ג'ינה. באקורד האחרון עלה על הדוכן ד"ר ברנאט סינגר על מנת לנאום נאום גדול וחגיגי, שתפילה יפהפייה קדמה לו. לאחר נאומו המרגש נשמע הימנון, והקהל עזב את המקדש, והמאמינים נשארו בתפילת ערבית. "5

הציטוט הזה מעניין בזמן הווה, לאחר סיומו של החידוש הפנימי והחיצוני של בית המקדש, מכוון שהוא יכול לתאר את הפרוטוקול והאווירה  של הטקס בזמנו , בתקופה של חילוף בין מאה הXIX למאה ה XX, באותו יום נקבעו הנחיות של תוכניות העירוניות לבניית סובוטיצה, וגם הפיתוח האדריכלי במאה ה- XX.

 

5. '' חגיגת יהודי סובוטיצה'', הוצאות לאור Egyesület, סובוטיצה 20 לספטמבר 1903,עמ' 7-8

 

ביום הזה, בעיירה כפרית מאובקת , לפעמים שוקעת בבוץ, נפתחה קופסת ניסים, וההתפתחות העירונית המהירה של חמש עשרה שנים הבאות, אשר הוביל לעובדה שהיום אנו יכולים לקראו ובצדק לסובוטיצה עיר הארט נובו. בית הכנסת בסוסטיצה  הפך לאחד היפים והמיוחדים באירופה, המזרחית המרכזית.

 

נסיבות הבנייה

עוד שבמרכז ומזרח אירופה  רוב בתי הכנסת נבנו במחצית השנייה של המאה ה -19 באחד הסגנונות הדומיננטיים , סגנון ההיסטורי או  יותר נכון "בסגנון המורי ",  בית הכנסת בסובוטיצה, שנבנה יחסית מאוחר, נושא את הסגנון של ארט נובו ההונגרי, וסגנון הבניה הינו דוגמה נדירה באזור. כאשר  אצל יהודי סובוטיצה התעוררה מודעות עצמית, בכרו  בסגנון ההונגרי, בכל החלקים, מסיבה שבהחלפות המאה התגשם שאיפתם להתבוללות. במהלך ההיסטוריה, העוצמה הכלכלית והמעמד החברתי והמשפטי של הקהילה הישראלית לראשונה אפשרה לכיפה הביזנטית של בית המקדש החדש לעלות באותו קו, זה לצד זה, עם מגדלי הכנסיות  של העיר (הכנסייה הפרנציסקנית, הכנסייה הקתולית של סנטה תרזה מאוויל, הכנסייה האורתודוכסית הסרבית) מעל צלליות העיר, שכבר משפיעה באופן פעיל ומייצר נוף עירוני, ונותן את התמונה העתידית של הפיתוח האדריכלי  של סובוטיצה. מגמה זו לא הייתה דוגמה  מבודדת מבחינת פיתוח ערים, אלא זה הפך לתופעה כללית  בממלכה של המונרכיה ההונגרית. לרגל חגיגת  25 לבניית בית כנסת , בשנת 1925, הקהילה היהודית של סובוטיצה פרסמה בגיליון  מיוחד של "סומבט" ("שבת"), בו איזידור מילקו, נשיא הקהילה היהודית וסופר, תיאר את נסיבות הבניה :  "היה לנו מעט כסף. כבר בזמנו של הנשיא  בדימוס, מר מור קונץ, בשנת התשעים של מאה הקודמת הוקם קרן להקמת  בית המגדיש. באמצעות הלוואות ללא ריבית הצלחנו לגייס סכום מסוים, איך הסכום לא התקרב לצרכים הבסיסיים  של הבניה הגדולה -  במקרה הכי טוב ,הסכום  הספיק לנקודת מוצא. התוכנית הגדולה והמתוכננת מראש   התממשה  ע''י  איגנץ קונץ שגייס את הכספים שבמידה רבה הובטחו במכירת מקומות ישיבה  בבית המקדש.

איך עדיין, לא היה לנו מספיק כסף על מנת לצעוד באומץ רב לכיוון הבניה הגדולה ולבנות בנוחות  תוכנית פיננסיים. ברגע הזה נוצץ רעיון להנפיק אגרות חוב  עם ריבית של 5% שנוכל בהדרגה להשיב למלווים טובי לב. (...) באותה תקופה - לא יאומן, איך אמיתי - אני  היית מאוד פופולרי, אפילו הייתי בשיא הפופולריות ובמשך שלושה או ארבעה ימים הנפקתי ערך של כמעט אלף  אגרות חוב של חמישים קורונה לאג''ח , והצלחה זו נתנה תנופה חדשה לבניה. מעוררות בי זיכרונות  נעימים לגבי מסע פרסום, כי אנשים ללא קשר לשייכות דתית רכשו אגרות חוב, וגם כאלה רכשו אותם  עם ביטחון -  שעם או בלי סיבה - ליווה אותם שמוע היותם אנטישמים.  בעצם בסובוטיצה מעולם לא  היית  שנאה כלפי היהודים  וקהילות דתיות כמו גם לאומים שונים  חיו יחד בהבנה ובשלמות למופת (entente cordiale – הסכם לבבי) ... 6

בגין משאבים  פיננסים מוגבלים, היה צורך בעשיית פשרות בבניית בית הכנסת, לא השתמשו בכל מקום בחומרים האצילים והיקרים ביותר: במקום מג'וליקה חזית בית הכנסת  מצופה בטרקוטה וטיח; תומכי כירות  נעשו במקום שיש אדום באבן מלאכותית; לציפוי בימה וארון הקודש במקום שיש השתמשו בטיח ''משויש'', במקום צבע מוזהב השתמשו בצבע ברונזה, וגם העוגב הינו בממדים קטנים יותר עם חלילים דקורטיביים מעץ. עובדה זו תרמה רבות  להרס המהיר של המבנה, וקבע מראש דילמות שונות במהלך החידוש.

 

6. מילקו יזידור '' איך בנינו את בית המקדש'', הוצאה לאור 'שבת'', סובוטיצה , 8 לדצמבר 1925, עמ' 27

עלויות בנייה של  בית הכנסת בעיר סגד שבהונגריה  עלו על חמש פעמים  על עלויות של בנית בית הכנסת  סובוטיצה (760,000 קרונות), ובכל זאת: "למרבה המזל, מבחינה אדריכלית והשפעת ערך האמנותי - וזה כבר ברור מאליו - לא נמצא קשר ליניארי בין השקעה כספיות וערך אומנותי. יתרה על כך,  המוגבלויות הפיננסים , הם לעתים קרובות יתרון בניית בנינים מסוימים. בית הכנסת של סגד  עם עושרו ופארו, עולה בהרבה על זה של סובוטיצה, יחד עם זאת הפשטות והעיצוב עושה את השנייה ייחודית''. 7

בזכות ההצלחה הסוערת של  שני האדריכלים של בית הכנסת, עיריית סובוטיצה מאחור יותר הזמינה פרויקטים לבניית בית עירייה החדש  שנבנה בין השנים  1908 - 1912, ואשר נחשבת היום יצירת מופת מוכרת בינלאומית של הגרסה  הארט נובו ההונגרית המאוחרת. בית הכנסת חודש לאחר סופה הרסנית בין השנים 1923-1925, בוצעו שינויים מסוימים, אם כי  חלק החיצוני המקורי של הבניין לא שונה באופן משמעותי. רוב הויטראז'ים  של מיקשה רוט(   Mikša Rot) ויטראז'יסט הקיסרי לשעבר, הוחלפו,  מהמקוריים ורק נותרו כמה חלונות מזכוכיות טיפאני אופל. באותה הזדמנות הורידו את  חלקי הטיח החזיתיים המקוריים, חידשו את עבודות טיח איך בלי מסגרות וצבעים דקורטיביים מקוריים. השאלה הגדולה היא, האם  העמודים הפנימיים  של הכיפה המרכזית  ממאז'וליקה  נעלמו באותה הזדמנות? הקשת מעל הגלריה איפה שעמדה המקלה נצבע מחדש.  חידוש הויטראז'ים  נעשה על ידי יאנוש סאנקה (1879-1927 ) אמן זגגות ויטראז'ים, שגם השתתף במהלך בניית בית הכנסת של סגד, ועבר להתגורר בסובוטיצה בשנת 1905.

 

אדריכלות, הקמה , אומנות

 

הבניין מוצב על חלקה הפינתית בין הכיכר בית הכנסת של היום וכיכר יאקב וקומר, ועל פי הנוהל של תקופה דאז, בית הכנסת נבנה פנימה מקו הרחוב. במקור, נבנו עוד שלושה מבנים בעלי קומת קרקע. שניים קטנים יותר, בית אטליז כשר ובית של שרת (דרך ביתו התאפשר להגיע לחדר הכושר של בית ספר היהודי הישן), וגם בניין גדול יותר - בניין בית הספר היהודי, שבשנת 1980 נהרס ונפל קורבן של שערורייה  שהתרחשה בנוגע לחלקה אליה נבנה גם בית הכנסת וגם בית הספר היהודי.

הבניין בן קומה של הקהילה היהודית הוא גם כן ממוקם על אותה חלקה ויש לו  יציאה  לרחוב דימיטריה טוצוביצ'ה, דאז רחוב באצ'אנ'י. '. הוא משמש את יהודי סובוטיצה כמקום מפגשים חברתיים, בית הכנסת הקטן , הממוקם בקומת הקרקע,  משמש  את יהודי סובוטיצה כמקום תפילה.  יאקב וקומור תכננו  גם את הבניין של הקהילה היהודית, בית ספר יהודי  לשעבר ובית אטליז כשר. המבנים הקיימים  מייצגים מרחב ייחודי - היסטורי ותרבותי עם בית הכנסת.

מבוסס על הסיווג הטיפולוגי של ד"ר רודולף קליין, בית הכנסת של סובוטיצה נחשב ככנסיה של סוג מבנה הביזנטי. לפי כך, בית הכנסת  מוכתר עם כיפה מרכזית ביזנטית, שאליה מצטרפים  ארבע פינות הנפגשות עם ''מגדלי שעון'', עם כיפות פינתיות קטנות יותר מכוסות בקישוטי אמייל. הבסיס של מרחב תפילה נבנה בצורה מרובעת  נכונה  עם ממדים של 25 25X מטר בצורה של  צלב אורתודוכסי, שמתפתח מסביב לארבע זוגות  עמודי פלדה שמונחים בצורה סימטרית אוקטוגונלית. עמודים אלה תומכים בבימה יחד  עם הגלריה וכיפת ''הרביץ'' הפנימית כנגד צלעי המבנה.

גובה החלל הפנימי הינו 25 מטר, וטווח הכיפה הינו 12.6 מטר. במקור, בקומת הקרקע תוכננו  950 מושבי ישיבה עבור הגברים ועל הגלריה 530 לנשים.

לגלריה כעזרת נשים, ניתן להגיע דרך שערים המוצבים בארבע פינות של המבנה, דרך מגני רוח ובעליה של בית המדרגות. חלל התפילה בקומת הקרקע מוביל בשביל לכיוון הכניסה הראשית המערבית עם שלושה שערים וכן דרך שערים המוצבים בצד הדרומי והצפוני.

 

7. קליין רודולף, ' בתי הכנסת בהונגריה'' 1782-1918, הוצאה לאור טרץ פובלישרד, בודפשט 2011, עמ' 519

 

תוכנית המלבנית מצביע למסורת האורתודוכסית האשכנזית בבניית בית הכנסת, עיצוב האוהל מעוצב בצורה של ''רביץ'', כמו שהאדריכלים כבר הדגישו מזכיר את אוהל המדברי. במציאות, אוהל התפילה המדברי היה פשוט יותר מאשר בגלגוליו החדשים''8

מכוון ובית הכנסת נבנה על ידי חברי הקהילה היהודית ניאולוגית, בימה וארון הקודש, לא נמצאים באמצע, כמו בבתי כנסת אורתודוכסים, אלא דומה למזבחות הנוצריים , בצד המזרחי.

בית הכנסת של סובוטיצה , עוקב  במדויק אחרי דפוס בתי הכנסת הרפורמיים, אינו בולט רק בעיצוב האדריכלי שלה, אלא גם כביטוי ארמון הכנסייה, אשר שומש על ידי המעצב שלו דז'ה יאקאב  . יחד עם זאת  הרקע האינטלקטואלי שלה מורכבת יותר ושנויה במחלוקת. "9

 

על זה מעיד גם העובדה שאדריכלים  השתמשו  במהלך ניסוח של החלק החיצוני והפנימי בביטי סימבולי רב שכבטי.  על המבנה משולבים יחד ארכיטיפים אוניברסליים, דת יהודית, איקונוגרפיה  , סמלים יום יומיים, כמו גם סמלים של הבונים החופשיים וכל זה באמצעות החיבור האורגני של ''השלם '' האוניברסלי ויחודיות ''הפרט''.

גב' רקה  וראלג'אי כתבה על מרסל קומור ודז'יה יאקאב ' 'בנוסף למחויבות האמנותית המשותפת, יש לציין ששניהם השתייכו ללשכה של הבונים החופשיים "גלילאו". השייכות לבונים החופשיים למרסל קאמרי סיפקה יתרון בהזמנות נוספות - למשל בסובוטיצה, שם ראש העיר הוא קארולי בירו או בעיר טירגו מורש שברומניה, שם ראש העיר הוא ג'רדג 'ברנאדי, שנהים היו חברי אחוות'' 10

במהלך סיור  במבנה , המבקר ישים לב שבית הכנסת הינו מכותר בכיפה הראשית המרכזית, עם מגן דוד בראשו, המסמן אחדות בין השמיים והארץ. על החלק העליון של כיפות הפינתיות על " מגדל שעון  " נמצאים כוכבי מגן דוד, שבמקור היו מוזהבים. כיפות הפינתיות מסמלות ארבע צדדי עולם, כמו גם חלוף הזמן. הכיפה, כסמל המייצג בעיקר את השמיים, את התחום הרוחני והבניין דימוי קובייה שמתחתיו מסמל את האדמה, את העולם החומרי. בין שני העקרונות הללו הטמבור( אלמנט אדריכלי הנושא כיפה) האוקטגונלי של הכיפה מסמל את המעבר, המצביע על התיאום וההרמוניה של היקום.

הסימבוליזם המתייחס לארכיטיף של היקום מופיעה גם בחילוק אופקית של חוץ ופנים  של בית הכנסת.

את החזית אפשר לחלק לשלושה אזורים אופקיים. האזור הנמוך ביותר, הכי קרוב לאדמה, מורכב מקצה מסד עשוי מאבן מלאכותית ורצועות חזית מרופדות בלבנים אדומות  עשויים בלחיצה כפולה  המסמל את העולם החומרי, הארצי. האזור מעל מעובד מלבנים ושטחים מטויחים, במתחלף,  ומקושטים  באלמנטים דקורטיביים פרחוניים של טרקוטה במקור  ובזכוכית  ויטראז' צבעונית עם חלונות מעוגלים  ומקושתים. האזור הזה  נסגר  מצד העליון  ע''י עתיקה מגולגלת  עם תבליטים מקושטים. האזור האמצעי מייצג את גן העדן עלי האדמות, הגן העדן האבוד.

נוצר מעבר בין החיים החומריים ובין החיים הרוחניים, המסמן את העולם הגבוה ביותר, עולם הכיפות. צמרות הכיפות במקור היו מצופים בדפי מתכת מעוצבות, שבשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת הוחלף בדפי נחושת בתקווה להאריך את עמידת הכיפות. זה שינה את מראה בית הכנסת באופן משמעותי. ליופי החיצוני החזותי של בית הכנסת תורמים החלקים המקושטים בטיח ולסירוגין חלקים המצופים בלבנים, כמו כן גם פתרונות שונים של משחק מגוון של לבנים עשויים בלחיצה כפולה  .מראה החזית מועשר באלמנטים העשויים מטרקוטה המיוצרים במפעל המפורסם בעולם החרסינה "זולנאי מנופאקטורה'' בעיר פץ' שבהונגריה, שבגין מצבם הירוד הוחלפו במהלך השחזור ברעפים מצופים בפירוגרנית. עבודות המלאכה איכותיות ונפלאה בוצע עיי' הקבלנים פרנץ נאג' 'וולוקאץ' קלדק, וכן קבלני המשנה ,אומנים וביצוע תכנון ומימוש מפורט מודרני, המאפיין את התקופה.

 

8. שם, עמ' 526

9. קליין רודולף ''בית הכנסת בסובוטיצה''ת הוצאה לאור, גרפופרודוקט סובוטיצה, 2003, עמ' 15

10. ואריאי רקה, '' המומחים של הבניה- קומור מרסל, יאקאב דז'ה'' הוצאה לאו קיאדו, בודפשט, 2006, עמ'18

לכניסה הראשית  של בית הכנסת ניתן לגשת מצד המערבי. המבקר פונה לשלושה שערים. השער האמצעי הינו ראשי , הבולט יותר מאשר השניים הצדדיים. פנסי גג מקושתים מקשטים את כל שלושת השערים עם ויטרז'ים.

עבודות נגרות  והאלמנטים של ברזל יצוק נעשו ברוח  ארט נובו רוח של לרנר. המסגרות המקושתות של השערים נוצרות באמצעות מסגרות טרקוטה מקושטות בצורת צבעונים הנובטים מצורות של לב. במהלך השחזור הוחלפו גם אלה ברעפים המצופים בפירוגרנית. "לנרטקס יש שלושה שערים עם מסגרות מסוגננות בעיטור קרמיקה הונגרית. מעליו, בתוך רקמה ''מאצ'ו'' מגולגלת  מוצאים קישוטים בצורת פרג המסמל שוכח, ועם כניסה לכנסייה יש לעזוב את הבעיות היום יומיות מעבר לדלתות. "11 על הגמלון, מעל  שלושה שושנים של הבניין נמצא מגן דוד. במקור לפתיחות אלה הייתה גם פונקציה אוורור חלל לעליית הגג. על פסגת הגמלון הוקם אחד מארבע הלוחות של עשרת הדיברות. במהלך השיקום שוב יצרו אותם בפץ( Pecs)  מפיירוגראניט אמייל. הנרטקס מוקף משני צדדיו על ידי שני פלסטרים המסמלים עמודי יכין (בעלי תשובה) ובועז  (בעלי שמחות)  עמדו פעם בפתח  של  בית מקדש של  שלמה.

הם יכולים להיות סמלים של  הבונים החופשיים, אך הם גם תואמים לחלוטין את האיקונוגרפיה  היהודית של בתי הכנסת. מבוססים על כתותות בעיתונים דאז, במקור עמדו על הפלסטרים האלה  כותרות עמוד בצורת כמוסת פרג העשויים מג'וליקה - היום אפשר לראות רק טביעה העשויה מאבן המלאכותית. כתרות עמוד דומים  נמצאו גם על פלסטרים זוויתיים מעגליים סביב הכיפה המרכזית. הֵם נעלמו באופן מסתורי עם הזמן, ורק במהלך פיקוח על שימור מחבר הספר הזה במהלך שיפוץ הגג , בין השנים , 2004-2011יוצרו מחדש והוצבו במקומות השייכים, ובכך הושב  הפאר המקורי של הכיפה המרכזית.

דרך השער, המבקר מגיע למגן רוח ואז ללובי הגברים.  במגן רוח הקדמי, משמאל , נמצא  כיור לנטילת ידיים  עשוי מאבן ורודה,  שחולץ מבית כנסת ההרוס, הישן. בלובי אין תאורה טבעית, האור המלאכותי מעורר דמדום מיסטי, פשוט מכין את המבקר לחוויה המפוארת שממתינה לו במרחב התפילה מתחת לכיפה מרכזית. על הכירות נמצאות  לוחות זיכרון. על הקיר הצפוני משמאל, על לוח זיכרון משיש לבן ניתן לראות את שמות הנפטרים של חברי הקהילה היהודית בשפה ההונגרית והעברית, ולצידו רשימת שמות  מייסדי הקהילה. על הקיר המזרחי, משמאל לכניסה המרכזית לחלל התפילה, על לוח שיש לבן נמצאים סידורי תפילה, ומצד ימין לוח לזכרה לכבוד גברת גיטל, אשר בשנת 1922 תרמה קופסאות לתרומות לבית הכנסת.  בקיר הדרומי נמצא לוח בסגנון  ארט נובו לכבוד אדולף גייגר, התורם הגדול ביותר, ולוח נוסף  לכבודו של יאנוש הלברור, אחד המייסדים, ואשתו נטי , לבית שפיצר.

ברגע שהמבקר עולה  על סף חלל התפילה, יראה ספסלים ובמרחק ארון מגילות תורה (אהרון הקודש),  איך הכיפה המרכזית תהיה מוסתרת ע''י התקרה הנמוכה – החלק התחתון של הגלריה (עזרת נשים) בצד שמאל וימין, ליד הדלת, בתוך הקיר נבנים נישות עם קופסאות תרומה בסגנון ארט נובו.  עבור המבקר הנס מתגלה רק  לאחר מספר צעדים , כאשר סוף סוף  יופיע מולו הכיפה המפוארת שמזכירה חופת כתר עץ שמימית. אין אדם שבנפשו, שבאותו רגע,  לא נדלקת להבה של אמונה   ...

מערכת הסמלים המופיעה בחלקו החיצוני של הבניין תמצוא גם בפנים. כאן נמצאת הכיפה המרכזית המפוארת –טברנקולום (משכן)  - ממומשת כקליפה פנימית, שעל פי דעתם של האדריכלים מזכירה את אוהל משה. הכיפה המרכזית  נתמכת בעמודים, משובצים בצורת אוקטגון, העולה מעל החלל התפילה בצורה מלבנית .חללי הגלריה של עזרת נשים מקושתת בכיפות פינתיות.

כאב טיפוס של בית המקדש בירושלים, תוכנית המפה הקרקעית של  הבניין שמר חלוקה לשלושה חלקים (כניסה, מרחב תפילה ואהרון הקודש),  איך חסר החצר הפנימית, לעומת זאת,  עבור הכניסה ראשית וכניסה פינתית לנשים, האדריכלים  תכננו מגני רוח. הבסיס של הנרטקסים הפינתיים

הוא בצורת רבע עיגול עם מוטות ארבע כיפות המצופות  מתכת בביצוע עבודה מופלאה.

החלק הפנימי , כמו גם החלק החיצוני של המקדש, הינו מחולק, אנכית, לשלושה חלקים. גם כאן יש רמיזה לעולם החומרי והחיים הארציים שבאו לידי ביטוי באזור התפילה בקומת קרקע מתחת לגלריה, שם נמצאים גם שורות ספסלים לגברים.

 

11. קליין, רודולף: ''בתי הכנסת בהונגריה'' 1782-1918 הוצאה לאור: טרץ פבלישרד, בודפשט, 2011, 521עמ'.

 

כאן נמצאת גם הבימה - שם נקראים ספרי תורה וממנו נפתח ארון הקודש. על הבימה עומדות שתי מנורות ושתי פמוטים עם תשעה זרועות – חנוכיות , שמדליקים על פי המסורת בחג בחנוכה, חג האורים. מחלל הזה  נעים עולים בצורה אוקטוגונית  עמודי פלדה דקים, המחזיקים את הגלריה ואת הכיפה המרכזית. מצד אחד  לציפוי גבס יש תפקיד של הגנה מפני האש, ומצד השני, לקישוטי הפרחים המובלטים יש תפקיד  איקונוגרפי המייצג  את הגן העדן הארצי. העמודים בגלריה עוברים לקשתות  שעליהן נמשכים ציורי העלים ללא הפרעות. קומת הקרקע לעומת חלקים אחרים הינו חשוך יותר, מפיץ תחושה של חשכה.  קומת הקרע הינה מוארת רק באמצעות ויטראזים מתחת לגלריות, כמו כן הנברשת המרכזית וגופי תאורה משניים אחרים. הצבעוניות  של כל חלונות הקשת  שונים, איך יחד עם זאת, המוטיבים הפרחוניים של הפולקלור חוזרים על עצמם. הנברשת המרכזית עם קישוט מפואר לצורך תפקיד הפונקציונלי והאסטטי קבל עוד תפקיד – לשפר את האקוסטיות מתחת לכיפה המרכזית. הנברשת המרכזית מספקת תאורת פנים יחד עם מספר גדול של מנורות נחושת דקורטיביות. הנברשות תלויות גם מעל גלריות, מנורות תקרה ואורות בצורת פמוטים אלגנטיים המאירים את הפנים של המקדש. במהלך הזמן הכל נעלם, אך שוחזר במהלך השיפוץ.

האזור השני כולל חומת מגן  דקורטיבי  של הגלריה עם ציפוי טיח דקורטיבי ושורת ספסלי נשים, שהשיפוע מסתיר דיסקרטי  חזותי  את החלק  הקרקעי.  באופן מיוחד שורות הספסלים  הנציבים בפינות  הגלריה מייצגות פתרון ייחודי, איך שהם יורדים בכיוון חומות מגן , וכך מספקים חווית חזותית  עם התבוננות לכיוון הבימה. ברמה הזו שולט האור הנכנס דרך  חלונות הקשת, ויטראז'ים ענקיים ועגולים, הפונים לכיוונים הראשיים של העולם, האור משתנה כל הזמן ומזכיר את זוהר גן העדן הארצי. המוטיב שבתוך השושנה הוא ציפורן. בתוך זה משתלב הקו במסגרות  של עופרת ​​ עם מוטיבים העממיים.

המתכננים לא רצו  לבנות חלל מיסטי, אלא  להכניס שמחת חיים ואושר לתחושה עמוקה של עונג דת. הגוון הבסיסי בצבע הקירות בקומת הקרקע ובגלריות  הינו ירוק בהיר, אשר מסמל את האביב, חידוש הטבע ואת החיים הצומחים. הצבע הירוק הוא תערובת של עקרונות ארציים (חמים) ושמיים (קרים). המעבר בין אזור הגלריה, כלומר "העולם המרכזי" והכיפה המרכזית, שמרחבה הקסום מתאר את גן העדן שמימי ונוכחות אלוהית, האדריכלים מצוא פתרון בעזרת הפנדנטיפים ממוקמים בפינות של הטמבורים הפנימיים . הפנדנטיפים אינם אלמנטים מבניים; הם מייצגים רק מעבר חזותי וקישוט במוטיבים עממיים המייצגים עץ החיים בפריחה מלאה. הצבעוניות  שונה לחלוטין מהסביבה הירקרקה. על הרקע של הלבנים האדומים מופעים  גוונים כחולים, אפורים-כחולים וורודים. על משטחים בצורת מלבנית  בין  הפנדרטיפים  נמצאים  הציטוטים מהברית הישנה בעברית ובהונגרית: "אהב לנצח, אלוהיך", ו"אהב  קרובך כשלעצמך ”. המסרים העתיקים האלה, כמו כן האדריכלות, צבעוניות והאיקונוגרפיה של בית הכנסת כולו מדבר על משמעות החיים - אהבה. מנקודה זו עולה  הכיפה המרכזית המורכבת משמונה מגזרים. לחן וחסד  של הכיפה המרכזית  תורמים שתי שורות של החלונות ויטרז' של  מיקשה רוט  שהופכים אותה לקלילה, אוורירית , למרות העובדה שהאור נכנס לחלונות הטמבור החיצוני של הכיפה רק דרך המרחב  של עליית הגג. צבעוניות של הכיפה המרכזית  והאיקונוגרפיה של הסמלים העממיים עקביים וסמליים. זרם המחשבוה החל בקומת הקרקע נמשכת כלפי מעלה. במעבר הגוונים הורודים והחמים בהדרגה הופכים  לצבע התכלת של השמיים, ואחריו  מופיע כתר המייצג את קו ההפרדה בדרך לראש הכיפה, ובסופו הופך לגוון כחול כההה. מוטיבים הפרחוניים העממיים בחלק התחתון של הכיפה נובעים מקישוטים בצורת לב המהווים סמלים אוניברסליים של אהבה, ואז, בפריחה מלאה , הם עולים סביב החלון, מטפסים לאורך הצלעות ונעלמים בשמש המסמלת את ראש הכיפה.

 

את  השמש הארוג במוטיב הפרחוני העממי  ניתן לראות גם על התקרה מעל הבימה והוא מסמל  את נוכחותו של  אדוני. החלק העליון והקדוש ביותר של הכיפה מופרד מהעולם, הנמצא מתחתיו, עם  כתר נוסף . מטבעת זו צומח החלק העליון של הכיפה - חלון הויטראז' המרכזי עם מוטיב השמש זורחת, המורכב משמונה משולשים עם שיבוצי זכוכית אופל על בסיס טורקיז. השמש היא מקור הקיום, האדון היחיד של  העולם  הידוע לנו. הוא נובע משמונה העיניים הרואות הכל  (הן לא נראות מהמישור של  קומת קרקע), ממוקמות בצורת  אוקטגונלית בראש הכיפה, מקרינות את האור לכל הכיוונים.

העין הרואה הכול הינה סמל דתי אוניברסלי, אצל הבונים החופשיים  הסמל מייצג את התגלמותו של הבונה הגדול של כל העולמות גם כן  מייצג את שיא של האיקונוגרפיה הדתית של בית הכנסת, היחיד, כל יכול, כל רואה, בכל מקום.

המקום הקדוש ביותר בבית הכנסת הינו ארון הקודש שהופיע באדריכלות בתי הכנסת במקום ארון הברית המקורי . בתוכו נשמרות מגילות התורה, כלומר ספרי משה, כתבי הקודש של הדת היהודית. ארון שמירת המגילות של בית הכנסת  בסובוטיצה  בנוסף לצורת היצירה בסגנון ארט נובו נושא  גם איקונוגרפיה דתית . "שני עמודים מסיביים מצביעים על יכין ובועז בפתח של בית המקדש של שלמה; מהם צומחים הכנפיים, שהאדריכלים מקשרים לכרובים, השומרים ארון הברית וגם ומופיע הלולב (ענף דקלים), לוח הברית ומגן דוד "12

דלת הארון לשמירת מגילות תורה על פי המסורת ישראלית  מכוסה בפרוכת (כיסוי של ארון הקודש), אשר היום חסר. דלתיים  המקושתות בסגנון ארט נובו  עם אורנמנטים עממים, מעליו נמצאת הלהבה הנצחית וכיתוב בעברית, שתרגומו "אני רואה את ה 'בכל מקום לפני'' . החלק הפנימי של הארון הוא כחול שמים, ועליו מפזורים כוכבי זהב, המסמלים את היקום.  כאן נמצאים מחזיקי מגילות תורה, מגילופי עץ בסגנון ארט נובו תואמים לסגנון המקדש.
במרכז הארון בתוך מגן דוד בצורת ארט נוהו נכתב בעבירת "בהסתכלות מקרוב ניתן להבחין כי הכיתוב יהוה אינו מקורי: שתי אותיות יוד הם התכוונו במקור לאלוהים, והם נצבעו מחדש ליהוה(YHVH). במציאות הכיתוב המסמל את אדוני ואין  לצבוע אותו  מחדש, אבל יהוה פירושו זהה לשתי אותיות יוד, ואכן פחות מופשט, ולכן הדבר ניחשב כמותר. "13

מעל / מאחורי ארון הקודש נמצא "עולם המוסיקה", הגלריה עבור המקהלה. יש גם שרידים של עוגב לשעבר. בזמנו, הרישומים החסרים  הוחלפו במשטחי עץ, שנמצאים כעת גם במהלך השחזור. במקור בבתי הכנסת האורתודוכסיים היה מותר להשמיע את קולו של בן אדם בלבד, נוכחות עוגב הינו תופעה ניאולוגית. מוזיקה  הינה מרכיב משמעותי מאוד בטקס הדתי, כיוון שהיא  מהווה רטט מאורגן, המטען הרוחני שלה הינה הכי קרובה לנוכחות אלוהית, העיקרון הגבוה ביותר. התקרה המקושתת  בכוכבים מעל הגלריה של המקהלה, ועל פי זיכרונו של דג'ה יאקב  במקור, הייתה דומה לחלק הפנימי של ארון הקודש, כלומר, "אפשר היה לראות את השמיים עם כוכבים וכוכבי לכת ”. את התבנית הקיימת ציירו מאוחר יותר. על התקרה אפשר לראות מספר כתוביות בעבירת   בנוגע למוזיקה: "שבחו אותו עם כלי מיתר  וכלי נשפיה "ושבחו אותו עם כלי נגינה.'' את הצליל הטוב ביותר ניתן לשמוע בגלריה המערבית.

בית הכנסת בסוסוטיצה הושלם תוך שלוש שנים בלבד, עבודות שיקום נמשכו כמעט 40 שנה.  את בניין בית כנסת הכריזו   כיצירה מוגנת עם חשיבות היסטורית, ובית השוחט ובניין הקהילה היהודית הוכרזו כיצירות מוגנות בשנת 1987. בשנת 1990 נקבע כערך לא נייד עם חשיבות יוצאת מן הכלל. עבודות על הגנה טכנית החלו במחצית השנייה של שנות השבעים של מאה העשרים. מאז, ביוזמתו ותחת פיקוחו של המוסד הבין ערוני להגנת אתרים היסטוריים   של סובוטיצה בוצעו עבודות השיקום, פחות או יותר, באופן רציף.

 

12. כמו הקודם

13. קליין רודולפ ''בית הכנסת של סובוטיצה''( הקהילה היהודית, הבניה, העיר וחשיבות  ההיסטירי התרבותי)  מוציא לאור  Pro reliquiis scribarum Egyesület, 2015,עמ' 91

 

בשל ייחודיות של הבניין ומורכבות המשימה, השחזור היה אתגר רציני עבור דורות הרבים של מומחים. חוסר מתמשך של משאבים כספיים  וחוסר רצון פוליטי היו הסיבות העיקריות שהעבודות  נמשכו במשך עשרות שנים והובילו "לעבודות סיזיפיות.''  באותה תקופה  היה צורך לבצע את העבודות הדחופות ביותר ולהגיש בקשה למימון ממקורות רבים. התורמים החשובים ביותר היו האסיפה של  עריית סובוטיצה, משרד התרבות של רפובליקה סרביה, משרד הדתות של רפובליקה סרביה, קרן לשמירת בנייני הנצחה מניו יורק (תוכנית מענקי מורשת יהודית),  עמותת רוטשילד (הנדיב) וכן אנשים פרטיים.

בשנת 2014 הייתה נקודת מפנה בגורלו של  בית הכנסת, באותה שנה  ממשלת  הונגריה  ללא הגבלות  תרמה  הן כלכלית והן מקצועית ואפשרה סוף סוף את השחזור המלאה וכך עד סוף 2017 יוחזר בית הכנסת ליופיו המקורי וקבלת  מקומו הראוי  בין המבנים המשוחזרים  בסגנון ארט נובו בסובוטיצה.

השחזור מומן על ידי ממשלת הונגריה בתרומה של יותר מ- 2.000,000 יורו באמצעות המועצה של המיעוט הלאומי ההונגרי, בפיקוח מומחים  מטעם  המכון להגנת מבני תרבות  בלגרד והמכון הבין עירוני להגנת מבני תרבות סובוטיצה; העבודות התבצעו על ידי  מומחים זרים ומקומיים קהילת מה קהילה הבינלאומית, בהנחיית אנדרא פחר (ANDREA FEHER), מהנדסת בניה, בביצוע עבודות ע''י תאגיד יומל( YUMOL) בסובוטיצה.

בית הכנסת  לאחר השיפוץ יקבל מטרה חדשה. ראשית  בית הכנסת ישמש כיעד תיירותי, איך ייפתח חלל לתערוכת קבע ואירועי תרבות שונים. חברי הקהילה היהודית בסובוטיצה יכולים בבית הכנסת לחגוג את החגים הדתיים הגדולים ולשמש באירועי הנצחה, לכל מטרה הקהילה היהודית תחשוב לנכון.

השחזור החיצוני והפנימי של בית הכנסת בוצע על בסיס פרויקטים של מחבר ספר הזה ושותפיו, איך בציון העובדה כי המומחים נאלצו להתמודד עם מספר רב של בעיות במהלך ביצוע עבודות שחזור. במהלך השחזור המקיף, בין היתר, חלקים מהקישוט הדקורטיבי הפנימים שוחזרו עם ציפוי זהב  מזויף  (''מתכת מוקצפת''), ובמקומות מסוימים השתמשו בציפוי זהב אמיתי  (זהב ''קטרינה''). אתגר הגדול במיוחד היית ההחלטה לגבי גורלם של מספר גדול של ספסלים  הנמצאים בקומת הקרקע וקביעת הצבע המקורי. בסופו של דבר המומחים החליטו כי לצורך שימוש הנכון של המרחב הפנימי ידוללו שורות הספסלים, איך יוחזר הצבע המקורי.

החוסר של המרצפות  הצבעונים המובלטים הוזמנו ממרוקו, שם  האומנים יצרו אותם ידנית אחד, אחד.

הצבעוניות של עבודות טיח החיצונים של בית הכנסת זמן רב הציג חידה, כי הצבע המקורי יחד עם הטיח הורד, הוסר בשנות העשרים של מאה הקודם  אז החזית טויחה מחדש בשנות השבעים של המאה הקודם.

דג'ה יאקאב בזיכרונותיו  בשנת 1925 כתב כי הצבע המקורי היה ירוק, לא צהוב, שצבע הירוק היתאים ללבנים אדומים וקישוטים כחולים 14  .

מחבר הספר הזה מצא שרידי מלט מהעבר ברגל "מגדל השעון'' הצפוני בגוון ורוד של לבנים מרוסקות, ששימשו  בזמן עשיית המלט כתוספת.

יחד עם זאת, זו עדיין אינה הוכחה שמעולם לא הייתה צבע חזית נוספת על המשטח המטויח הוורוד. במהלך השחזור, הצבע הסופי של החזית נקבעה תוך התייעצות ותיאום עם ההנהלה  של הקהילה היהודית של סובוטיצה, ונקבע הצבע הדומה "לצבע  של החול המדברי''.

עם המועד האחרון לסיום העבודות  שיחזור ב31 לדצמבר 2017 הסתיימו עבודות שיקום  הנמשכות ארבעים שנה וכך הגיע לסיומו הליך שיחזור. בית הכנסת סוף סוף קיבל את מקומו הראוי והמשמעותי.

 

14 יאקאב דז'ה ''על הכנסיה'', מוציא לאור ''סומבט'', 8 לדצמבר 1925, עמ' 28-29

 

רשימת מקורות

 

  1. שאבלייר י. – '' מילון סמילים'', הוצאת לאור NAKLADNI ZAVOD MATICE HRVATSKE, זאגרב 1983
  2. דמטר גאבור '' בית הכנסת של סובוטיצה' – 110 שנים שח פריחה והרס'', המוציא לאור HET NAP, סובוטיצה 2012
  3. דמטר גאבור ''-  כמו ב מס' 2 – בשפה האנגלית' VNUMHT KTUR םצמן דברןפאוצ עצני&KGCO' סערברוקן, 2015
  4. גזדב אניקו, קובימ'י אנדרש, פאמר נורה, פוצי קלרה, ורש לארולי '' בתי הכנסת של הונגריה'', דר' גזדה אניקו, אזור בץ' קישקון, המוציא לאור MUSZAKI KONYVKIADO, בודפשט, 1989
  5. גרין, קלאוס-ירגן '' הפילוסופיה של הבונים החופשיים- האופק האינטלקטואלי'' – הוצאת לאור

BIBLIOTEKA DUHOVNA AKADEMIJA , אלקטה, בלגרד, 2008

  1. יאקב דז'ו '' על הכנסיה'' VUMT, KTUR דזםצנשא' XUCUYHMV SMNCR 8 1925
  2. קליין רודולף '' בית הכנסת של סובוטיצה'' ( הקהילה היהודית, הבנייה, חשיבות התרבות וההיסטוריה של העיר) המוציא לאור PRO RELIQUIIS SCRIBARUM EGYESULET, סובוטיצה 2015
  3. קליין רודולף – כמו ב7, בשפה האנגלית, מוציא לאור  גרפופרודוקט סובוטיצה, 2003
  4. קליין רודולף '' בתי הכנסת בהונגריה 1782-1918, המוציא לאור טרץ פובלישרס, בודפשט 2011
  5. מילקו יזידור ''איך בנינו את הכנסיה,,המוציא לאור סומבט, סובוטיצה, 8 לדצמבר 1925
  6. וארלאי רקה '' מומחי הבניה – קומוק מרסל, יאקב דז'ה'', המוציא לאור חולנופ קיאדו , בודפשט 2006