Skip to main content

מתגלה שוב

ממשלת הונגריה בשנת 2014  ציינה את  70 שנה לרדיפת יהודי הונגריה למחנות הכריזה על שנת  2014 כשנת השואה. קבלת ההחלטה הזו  נובעת  מאמונה  שהשואה של יהודי הונגריה  אינו אסון של יהודים בלבד, אלא גם אסון של עם הונגרי כולו. בתוכנית העשירה  נכללה גם תוכנית חידוש ושיפוץ  של בתי הכנסת.  מטרת התוכנית הינה גם  חידוש ושיפוץ של בתי כנסת  מחוץ לגבולות של הונגריה, הנמצאים באזור שפלת הקריפטיים, שבא התגוררו  גם יהודי הונגריה.
בית כנסת בסוסוטיצה נבנה בסגנון הארט נובו הונגרי.

על פי התוכנית בניה  של שני האדריכלים הונגרים: מרסל קומור ודז'ה יאקאב. הבניין נמסר כגמור בשנת 1903, בתקופה בה האוכלוסייה היהודית בסובוטיצה הייתה מרובה. על המבנה שולט סגנון הארט נובו הונגרי, מודרני. היום בית הכנסת נמצא בבעלות שלטון מקומי של עריית סובוטיצה.  בשנת 1975 המכון להגנת האתרים ההיסטוריים  של אזור אוטונומי של וויודינה הכריז  על בית הכנסת בסובוטיצה כנכס עם  חשיבות תרבות מחוחדת. בשנת 1989 אונסקו הציע שבית הכנסת בסוסבוטיצה  יוכלל ברשימת המורשת התרבות העולמית, אך בגין מלחמת  האזרחים ביוגוסלביה ,  ההליך נעצר. בשנת 1990 סרביה הכריזה  על בית הכנסת בסובוטיצה כיצירת תרבות  מיוחדת.

באותה תקופה השלטון המקומי של סובוטיקה החל בשיפוץ החזית החיצונית והגג, שבוצע ממקורות מימון עצמאית, אך גם מקרנות אחרים, כגון, קרנות ומענקים. חלק מבית הכנסת חודש בין השנים 2013 עד 2015, איך  ההליך החידוש  כולו דרש אישורה של ממשלת הונגריה.
בשנת 2013  הקונסוליה הכללית  של ממשלת הונגריה בסובוטיצה  העריכה את מצבו הטכני של בית הכנסת. נקבע כי המטרה העיקרית  הינה שיקום הפנים, בניית המערכת שמירת מיזוג אוויר ומכשירי חימום וגם  טיפוח השטח החיצוני סביב הבניין. 
סיועה  מקומי ומחוץ לארץ   - שיקום כולל של  יצירת תרבות
מתוך סך של 836 מיליון פורינט (כ -2,697,000 יורו) הועבר בכמה שלבים  על ידי  ממשלת הונגריה. למעט סיוע כספי ממשלת  הונגריה תרמה גם בעזרה המעשית, נשלחו מטעמה מומחים לשמירת נכסי תרבות ומלווים לעבודות שיחזור. מוטב סיוע הינה המועצה של המיעוט הלאומי ההונגרי( להלן ''המועצה של מיעוט ההונגרי'')  שהינה שלטון עצמאי של מיעוט ההונגרי בסרביה  והפכה  לשותף אסטרטגי בפרויקט. המועצה של מיעוט ההונגרי בתקופה שקדמה לפרויקט חידוש ושימור בית הכנסת,  רכשה ניסיון רב  בהשקעות בבנייה, מכיוון שהיא כבר הייתה נושא ביצוע עבודות שיחזור במספר נכסים השייכים לתרבות ההונגרית.
 התרומה מהונגריה הגיעה בתנאי מקדמי אחד, קבלת  ערבויות כי הנכס ישופץ יישמר לאורך זמן  ובמתן כבוד  וישרת את חיי החברה ויתרום  לתפקוד חיי חברה בר קיימא. הנוסח של הסבבם המשולש הנחתם  בחודש מרץ 2015  בין עיריית סובוטיצה, קהילה יהודית והמועצה של מיעוט ההונגרי  לתקופה של 99 שנים. על פי ההסכם הבעלים, המועצה המקומית של סובוטיצה  ערבות על קיום כל התנאים  המוצבים ע''י ממשלת הונגריה.  
על פי ההסכם, הבעלים, השלטון המקומי של עיריית סובוטיצה  מתחייבת לתחזק, לבצע עבודות  טיפול, שימור ותחזוקה, על מנת לשמור על נכס בעל חשיבות רבה.
בית הכנסת ישמור גם על תפקידו הקדוש , המקום  לתפילה שתנוהל ע''י הקהילה היהודית בסובוטיצה.
מי די פעם יערכו  תערוכות  קבע בזכר ליהודי סובוטיצה  ויתאפשרו  אירועי תרבות  שונים  בשליטה של קרן בית כנסת של סובוטיצה  והמועצה של המיעוט ההונגרי .בסוף, איך לא האחרון בית הכנסת הופך ליעד תיירותי בעל חשיבות רבה המנהול ע''י  המועצה המקומית של סובוטיצה בשיתוף פעולה עם המועצה של המיעוט ההונגרי 
שחזור ושיפוץ  פנים  של בית הכנסת של סובוטיצה בזכות המאמצים המשותפים של מומחים מסובוטיצה ומהונגריה –  בוצע ב14 חודשים ! 

הישג פעולת שיקום אחת לטובת הצלת נכס תרבות: 
הקמת חימום תת רצפתי

המומחים העובדים על שיפוץ מבנים בעלי חשיבות היסטורית נפגשים עם קושי במציאת פתרונות  להתקנת מכשירים  מודרניים, אלקטרוניים ומכאניים (חימום, אוורור, אידוי, תאורה) מבלי לפגוע לערכי בניה ומאפיינים היסטוריים, מבלי שיבלטו  ומבלי להפריע לכלל המבנה ההיסטורי.
יש סיבה  מדוע השלטון ההונגרי הציב מטרה למפרט טכני, משום שנמצא  חוסר התאמה של מערכות הללו נגרמו במידה רבה להידרדרות במצבו  של המבנה, מאז שנות ה -80 של המאה הקודמת. באותם שנים  תיאטרון מודרני קבל את בניין בית הכנסת לשימוש, מספרי מבקרים עלו  וחימום יתר גרם לעליית רמת אידוי שהשפיע להרס של חלק הפנימי של המבנה.
החלטת שלטונות העיר על סגירת המבנה  הביאה להידרדרות נוספת במצבו, חוסר איוורור קלאסי גרם לנזק בחלק היפה ביותר של הפנים,  נפגעו קישוטי הארט נובו . כתוצאה מי נזילות מים הטייח התרטב ונפרד מהקירות ובפרט ממקום הכי אהוב על מבקרים, מתקרת הכיפה המרכזית.
שיקום מתחמי תרבות לעתים קרובות  מבאים לשינוי חלקי או מוחלט של תפקידו המקורית.  במקרה שלנו, אפילו בית הכנסת המשוחזר כבר אינו משמש כמקום תפילה.
הקהילה היהודית  תשתמש מדי פעם לאירועים דתיים, והעיר, גם מדי פעם, לאירועי תרבות בנוסף, ניתנת אפשרות לביקורי תיירות, מי די פעם.  התפקידים השונים של המבנה גורמים לשינוי במספר  מבקרים מיום ליום, או משעה לשעה, והדבר מוביל לשינוי בתכולת האדים בתוך המבנה.
במהלך פיתוח תוכנית השיקום, מומחה הונגרי ניתח את המצב הקיים בהתאם לתפקיד ותקציב,
נתן את הצעותיו לחידוש תוך התייחסות מיוחדת  להתאמת חום, אדים ותכולת אוויר. 
השלד של כל המכשירים נמצא ליד מכשיר התאמת עיבוי המוסתר בתוכו, החימום  שומר על הטמפרטורה הפנימית (גם בחורף וגם בקיץ) בטווח מ 10 ° עד 12  מעלות. את הצינורות החימום הצליחו להסתיר בהצלחה יותר רבה  מאשר מכשיר חילוץ אדים , שהצינורות חימום  הוסתרו מתחת לרצפת בטון.
 על היסודות הקיימים הטילו שכבות חדשות ברצפה לצורך הנחת בידוד הידרו,  בידוד חום  עם שכבה  מונעת חימום יתר והצינורות חימום הנמצאים על שכבה של בידוד חום מונחים על שכבת בטון  מתחת למרצפות צמנט.

5200 מ"ר  של שטח מקושת , 4 חודשים, 22 עובדים, עבודות טיח  שיקום קישוטים.

בפנים, למעט  ארון הקודש, כמעט כל השטחים מקושטים בסגנון של ארט נובו הונגרי ( מקושט בבעלי חיים  וצמחים)
המטרה המקורית של המעצבים הייתה לתת למתפללים  תחושת אושר בצפיית  אורנמנטים מוזהבים  המסמנים את אושר הרוחני של הדת היהודי..
חייבים לציין  כי החזית המקושטת עשירה  הייתה מכוסה בצבע  חלש מתפוררת עם נגיע.
ניתן היה לבצע שחזור רק לאחר ההסרה וצבע וצילום שטחים. השארתו  של צבע הישן התאפשר רק בשני מקומות, שהפכו, בשפת השחזור ''עדיי  שטח'' שהמשחזרים גם סימנו  על הקירות.
בניתוח הבעיות עובדי השחזור הוזהרו כי  הפעם הם חייבים להטיל על הקיר טיח שמשקלו  צבעי הקישוט יעמדו באורך הזמן .
מכיוון ומדובר על  מתחם  היסטורי העובדים נאלצו להשתמש בחומרים וטכניקות קלאסיות. 
הבעיה נוספת  הייתה להבטיח שהחזית החדשה ''תנשום''", דהיינו מניעת יצירת  לחות ואדים  מחדש  על הקירות.
בנוסף היה  צריך לקחת בחשבון את עובדי השיקום המגיעים מהונגריה  וצבעו את הקישוטים על חזית. הם השתמשו  צבעים  איטלקיים על  בסיס סיד  עם פיגמנטים מינרליים.
לפעמים על ציור  אלמנטים על הקירות  בו זמנית עבדו 22  איש. לכל העבודות  קדם מחקר מפורט על המצב הקיים שעל בסיסו המומחים הכינו תבניות.
במדרגות הם הצליחו לשחזר את התקרה על פי צילום ישן.  את התבניות תקרה, קודם  הניחו 
 לתקרה ולאחר מכן  מילאו את החללים הריקים בתנועות מעגליות עדינות וחזרו  על ההליך בצבעים שונים כדי לקבל את הקישוט הרצוי. הם השלימו את העבודה עם תבנית בציור ביד חופשיה. בתקרת הכיפה היה צריך ליצור תחילה תבניות מוכנות מראש ולהדק על פני השטח, ואז לצבוע.
חלוקת עבודה דומה נדרשה בשחזור מחזיקי העמודים המשורשרים במסמרי פלדה  ולאחר מכן ומכוסים גבס. הקישוטים מגבס משוחזרים או יצוקים מחדש על עמודים שהוכנו בבתי מלאכה  בהונגריות ואז אותם קישוטים הונחו על המשטחים הקיימים ונצבעו  בצבע זהב, וגם  צבע " זהב מעושן " שעמם נצבעו שטחי עץ, כמו במהלך הבניה המקורית.

כאשר המצאתו של אדריכל גרמני פוגשת חדשנות מעצבים וכישורי אדריכלים הונגריים: רביץ


בית הכנסת של סובוטיצה לא רק ייחודי למראו, אלא גם מבחינת  מבנית. 
המבנה הגיאולוגי של השטח לא אפשר לשאת את משקל הכיפה הענקית שנבנה על ידי הבונים באותה תקופה.
הוקמה על עמודי בטון קבור באדמה. זהו המקרה הראשון של שימוש בבטון בטכנולוגיה
בנייה במאה העשרים. כחלוצים, הקבלנים מצאו  פתרון עם  בנית שלד הכיפה המרכזית עשוי מברזל ומכוסה בקישוטי גבס. 
הכיפה המרכזית נמצאת מתחת לקשת גדול  והינה מחודדת. הקונסטרוקציה הזו נקראת מבנה רביץ. סוג הקונסטרוקציה נקרא על שמו של  קרל רביץ, הממציא הגרמני. עקרון הבניה הזו הינה יציקת טיח או גבס על רשת  משקלה של קונסטרוקציה קלה בהרבה מלבנים, ולכן  הקונסטרוקציה מאשפרת קיומה של הכיפה הגדולה. בבית הכנסת בסובוטיצה כל הכיפות נבנו בצורה הזו.
בעת שחזור מבנים בעלי חשיבות תרבות לעתים קרובות משתמשים בחומרים וטכנולוגיות  יוצאי דופן.
במהלך העבודה המסובכת המומחים  פוגשים את חוסר וודאות , מה יימצא  מתחת למשטחים המכוסים, האם מצבם תהיה  הרבה יותר גרוע מהצפוי? ההליך דורש מומחים יוצא מן הכלל  בנושא השיקום. 
אם כל האתגרים הללו נפגשו מומחי שיקום של בית הכנסת בסובוטיצה.
אתגר גדול היה שיקום חלקי של כיפה המערבית בלובי. .
במהלך השיקום  המומחים השאירו רק את רשת הפלדה של רביץ, מכיוון שהטיט נפל לגמרי.  
 התקן שכבת בטון דקה, המשחרר את המבנה, ובחלק התחתון הם הטיחו ושלפו את הקצוות של הקשתות. הם עבדו בצורה כה מדויקת, עד שהקצוות בעבודת יד התאימו בדיוק לקצוות המתאימים לנקודות המתאימות על הכיפה.. מכיוון שהטכנולוגיה זו כבר אינה שייכת לבניה של היום, חייבים לציין כי בניית מבנה הרשת של הכיפה ומשטחי הגבס נחשבים כביצוע יצאת דופן..

 ערכים היסטוריים, אתגר גדול עבור המומחה, איך הוא יודע לקבל את האתגר. סיפורם של מרצפות רצפה

קומת הקרקע של בית הכנסת מכוסה במרצפות מלט צבעוניים. כאשר  הקבלן בתחילת  העבודה הרים ,אסף, ניקה וספר את המרצפות הקיימים, מצא הרבה מרצפות חסרים ופגומים וכי אין מספיק מאף סוג. למרבה הצער, מהר מאוד למדנו שלא בסרביה ולא בהונגריה  קיים  בית מלאכה  שיכולה לייצר מרצפות חסרים לאחר דרך ארוכה במרוקו  נמצא  מקום שיכול לייצר מרצפות עם דוגמאות זהות עם המקור. המרצפות עשויות ממלט על משטח של 3-5 ס''מ, צבועים, מוצקים, בצורה של דחיסה מעוצבת. 
התקנת המרצפות יכולה להתחיל רק לאחר השיפוץ המלא של הפנים, לאחר הסרת כל הפיגומים מאתר הבניה. להתקנת המרצפות היה צורך להתכונן ובפרט כי החלקים הקיימים והחדשים היה צריך להניח לסירוגים. כמו עבודת שיחזור שבוצעו עד כה, שוב המומחים ועמעצבים נפגשו עם אתגר חדש.. אנחנו יכולים לשבח את כל הצוות, כי היו הרבה אתגרים; איך  לא רואים הבדל בין  המרצפות הישנים והחדשים.

המשקמים דנים רבות במהלך העבודה, אבל כך הם לומדים זה מזה: שיחזור ספסלים

בקומת קרקע של בית הכנסת בולטים צבעים אוקר וחום המסמנים את  ארץ יהודה.   בעליה למַעְלָה הם משתנים  לצבע ורוד ותכלת, בעוד שבגובה הכיפה שולט כחול כהה. בפסגת הכיפה  נמצאת שמש מוזהבת, מסמלת את הקשר בין השמים והארץ. בפלטה זו של הצבעים הותאמו צבעי ספסלים ירוקים-כחולים.
לפני השחזור, לא ניתן היה לקבוע את צבעי הספסלים הללו במדויק. המשחזרים התלבטו האם לצבוע אותם כחול, כי זה צבעי הספסלים  בבית הכנסת הקטן. המשחזרים לא רצו לבחור את הצבע  על דעת עצמם ולאחר בדיקת מגוון צבע באמצעות סקירה התגלה  צבע כחלחל-ירוק מסוים. בעבודת המשך היה צורך לשים לב כי הצבע תהיה זהה בכל משטח של הספסלים, וקודם לכן נבדקו  צבעים שונים של יצרנים שונים, איכות שונה ומגוונים שונים. לשיקום קדמו  דיונים של המומחים; ולא רק ​​על איכות אלא גם על מגווני צבע. על מנת  להבטיח את יצירת מגוון זהה לכל הספסלים, המשחזרים ערבבו את כל הצבעים בבת אחת. לא רק צבעי הספסל וגם טכניקת השחזור דרשו  מיזם רציני מאוד. הצבע המקורית  כחול -ירוק של טמפרה נשמרה , ניקו אותה עם חומרים כימיים. על מנת לשמור על צבע הטילו שכבה של  לק שמשמש כחומר הגנה ועל זה שכבה של צבע שמן  מקורי וצבע מט ששומר על בלאי. לפני השיטה הזו המומחים ניסו מספר שיטות אחרות, איך החליטו כי השיטה הזו הכי מתאימה.
שיחזור ספסלים  נעשה בבית מלאכה בסובוטיצה, שם ניתנו כל האפשרויות להחיל צבע כחול-ירוק באמצעות מכונה, בניגוד לספסלים בגלריה שהיו קבועות ולא הייתה אפשרות להזיזם, כך שנצבעו ידנית על מנת לא לפגוע  בצבע בקירות סביב שכבר  שוחזרו. במהלך המחקר שיקום  נמצאו על גבם  של הספסלים עלי גפן  מעוצבים, מוטיב שעד כה לא היה נראה לעיין. המוטיב הזה ושל  הנקודות והלבבות צויירו בעבודת יד באותה טכניקה כמו לפני 115 שנה. הם לא השתמשו בתבניות לציור המוטיבים. הללו.  המוטיבים לא זהים בכל ספסל? הם מעולם לא היו! 

סימני היסטוריה עשירה של קהילה יהודית בסובוטיצה- לוחיות נחושת על הספסלים

על פי הרישומים של פעם, קומת הקרקע כללה 850 מקומות לגברים ובגלריה של עזרת נשים 550 מקומות. על הספסלים הותקנו לוחיות נחושת  עם שם ומספר חבר בקהילה . רבים מהלוחיות, נאבדו עד תחילת העבודות.
לא החליפו את הלוחיות הקיימות , רק ניקו, לטשו  וצופו  עם לכה להגנה. את הלוחיות עם שמות ומספרים לא יכלו להחזיר למקומות המקוריים, מסיבה שהספסלים הושמדו או הוזזו ממקומם.
חלק מהספסלים הוזזו לצורך פינוי  מקום לתערוכות  ויש ספסלים שהוזזו לצורך יצירת מקום מעבר.
הועלתה שאלה איזה מהספסלים והלוחיות יישמרו. הוחלט כי אין להשיר למקרה איזה ספסלים ולוחיות יישמרו  כי יש חשיבות  היסטרית רבה למקומות המקוריים .  נאמנות בעבודה היסטריות דורשת  שמירה על מקומות מקוריים של הספסלים ומקומות המדויקים של הלוחיות שחייבים להישמר. ההחלטה על הוצאת ספסלים מבית הכנסת היית על קהילה היהודית.  יחד עם זאת, הקהילה שמרה נאמנות לכל חברים של פעם ובכניסה לבית הכנסת מוצב לוח עם מקומות ישיבה של כל חברי הקהילה על לוחיות נחושת, זהים על לוחיות על ספסלים. כך תישמר זיכרונם  על כל חברי הקהילה והמבקרים יקבלו תמונה מלאה על קהילה גדולה שכל חבר עשירי נספה בשואה.


כאשר רק ניתוח ותכנון מפורט עוזר- שיפוץ הנברשת המרכזית 

אם מישהו היה  נכנס לבית הכנסת לפני השיפוץ, היה נתקל בנברשת גדולה מונחת  על הרצפה. פעם הנברשת,  העשויה מנחושת צהובה, יצירת אמנות, הגדילה את המראה החגיגי של המקום. הנברשת היית תלויה מהכיפה המרכזית. חלקים רבים של נברשות  וגם ידיות ומעקות קיר שהיו חסרים נחלקו לבית מלאכה בהונגריה לצורך שחזור. על מנת  לשחזר את המצב המקורי הצטרכו המומחים לנתח צילומים ורישומים ישנים. החלקים הלא שלמים, שניתן היה לראות רק בצילומי ארכיון, הושלמו על ידי פסל אמן בטכניקת גילוף עץ. את המידות חישבו על פי התמונות והאלמנטים הקיימים ויחד עם זאת היה צורך צורך לחשב על תגובות פיזיות וכימיות. הכנת הקישוטים היית קשה משום רזולוציית  הצילומים לא היית מספיק גבוה.  בקשר לנברשת היהודית לא נמצא שום  דמיה  ואם פעם  היו קיימים סרטוטים ישנים, אלא מזמן הושמדו.

בית מלאכה ליצירת זכוכית אחת קטנה  תקבל חשיבות גדולה  -  שחזור ויטרז'ים על חלונות ודלתות 

בנוסף לקירותיו הקישוטים הצבעוניים של בית הכנסת, ליופיו  הועצם  התווסף  האור הטבעי שנכנס דרך ויטראז'ים. החלונות והדלתות המקוריים יוצרו בבית המלאכה של מומחה מיקשה רוט, שהיה מפורסם מאוד בהונגריה (בית המלאכה היה קיים  עד 1918), והיצירותיו הגיעו אפילו להאג ולמקסיקו. חלונות ודלתות נעשו על פי תוכניותיו. על קונסטרוקציית רשת ממתכת הם הדביקו לוחות זכוכית קטנים בסגנון הארט נובו ההונגרית השיקום נעשה בחנות זכוכית בסובוטיצהה. אומנים המיומנים ניסו לשמר כמה שיותר  על חלקים מקוריים, ואת החלקים שהצטרכו להחליף יצרו מחדש בגודל, צבע ומרקם זהה. הם לא החליפו את כל מרכיבים על מנת לשמור את כל החלקים המקוריים  הזכוכית הקיימות על משטח אחד, אך הם עשו כמיטב יכולתם לגרום לחלקים החדשים להיראות דומים ככל האפשר למקור.

חשיבות הפרויקט
 
 במהלך השיקום מ -2 בנובמבר 2016 עד 31 בדצמבר 2017, בגדר בית הכנסת נתלה  הודעה כי אין אפשרות ביקור בבית הכנסת. למרות ההודעה תושבים רבים  באו להציץ  ולבדוק את מהלך העבודות. זו הוכחה לכך שתושבי העיר מרגישים קשר הדוק לבית הכנסת .
בית הכנסת הוא חלק בלתי נפרד  מתרבות ההונגרית בשטח של  סרביה, גודלו המשמעותי  ובולט, המורשת ההיסטורית של הקהילה היהודית, פנינת הבנייה של הבנייה האירופית.
את בית הכנסת חידשו  יחד סרבים, הונגרים, יהודים,  בפעולה משותפת , מעל אינטרסים פוליטיים.. 

הבניין הינו דוגמה לשילוב ויישום , בין ידע התיאורטי והמעשי.
 בחידוש מוסדות תרבות לכל מדינה יש סטנדרטים  שונים. במקרה שלנו היה נכון למצאו שביל הזהב בבניין  הסטנדרטים הסרביים וההונגריים.
במהלך הכנת ועבודת שיפוץ ושיחזור  המומחים השלימו זה את זה ולמדו יחד. מומחים מהונגריה פעלו על פי כללי שימור-שיקום לפיו ערך בניין הוא החומר עצמו, ולכן במקום חלקים חדשים יש להשתמש בחלקים ישנים שהינם בעלי שימור, להשתמש בכמה שיותר חלקים ישנים ומקוריים. בשנת 2005 המועצה האירופית  בפארו (פורטוגל) קבלה את ההסכם על הערך החברתי של מורשת התרבותית ,הסכם זה מכיל את המשפט "לכל אדם יש זכות  לבחור מורשת תרבותית ויחד עם זאת לכבד את זכויותיהם וחירויותיהם של אחרים. "כך נוצר המונח ''הקהילה המחוברת במורשת'' אשר בהגדרתה "מורכב מאנשים המעריכים בהיבטים מסוימים של המורשת התרבותית שרצונם להעביר את המורשת לדורות הבאים במסגרת הפעולה הציבורית ". 

קהילה כזו הוקמה במהלך שחזור בית הכנסת של סובוטיצה. הפעולות של ממשלת הונגריה  מבוססות על חוק ההונגרי שמחייב את השלטון  לדאוג להונגרים מחוץ למולדת, ויחד עם דאגה למקורות תרבות שיש  בעלי קשר עם התרבות ההונגרית.  המועצה של מיעוט ההונגרי הייתה אחראית על שיחזור בית הכנסת  כחלק מאוטונומית  התרבות ההונגרית בסרביה  וטיפלה בהחלט יכולה לשמש כדוגמא בכל מדינה או קהילה לאומית באירופה.

  בתקופת קריסת הקהילה היהודית - הודות השתלבות יהודי סובוטיצה, הקהילה היהודית השתלבה כחלק בלתי נפרד מהחברה ,תוך כדי שמירה על המסורת. בית הכנסת שנבנה באותה תקופה הוא הוכחה מצוינת לכך. בניין זה נבנה בסגנון ארט-נובו עם קישוטיים עממיים הונגריים, ולכן רואים בכך קשר עם התרבות ושפה ההונגרית.
 סיוע הכספית והמקצועית של הונגריה בחידוש של בית הכנסת הינה דוגמה טובה להתחייבות  הבינלאומית מחויבותה של ממשלת הונגריה לשמור על המורשת היהודית.

 ההתחייבות של ממשלת הונגריה כלפי בית הכנסת בסובוטיצה מבוססת על סעיף 167 של אמנת לסבון, שלפיה האיחוד האירופי מתחייב לפעול לפריחה ופיתוח המורשת התרבותית של חבריו,  וכבוד ושמירה של מגוון הלאומי והאזורי, תוך התחשבות במורשת התרבותית המשותפת. " כל המשתתפים בחידוש בית הכנסת בסובוטיצה, בין אם קראו את האמנה ובין אם לאו, פעלו ברוח  של סעיפי האמנה.

במהלך בניית בית הכנסת  בסגנון ההונגרי עם קישוטי ארט נובו השתלבה בקהילה ההונגרית, כך שהשיקום המשותף הנוכחי משמש דוגמה להשתלבות  של הונגריה וסרביה - חבר קיים וחבר עתידי של האיחוד האירופי - סרבים, הונגרים ויהודים שומרים על המורשת התרבותית המשותפת לעתיד.